היום הגשמתי חלום 
העבודה שלי בגן מאפשרת לי שגרה של הגשמת חלומות. 
בוץ – חומר כל כך ראשוני, חומר זול, מן הטבע (מכינים אותו בערבוב מים ואדמה). 
כל כך זמין ובכל זאת רחוק מאיתנו. 

יש המומחים החייבים אדמת חרס כדי ליצור ולייצר מבוץ יצירות עמידות .
יש הטוענים שבחול מן הים זה לא מצליח.
יש הנמנעים כי זה מלכלך.
יש האומרים שזה תורם להתפתחות בשלבים המוקדמים של הילדות.
ויש המתפלשים… הם בדרך כלל ילדים, אין להם דאגות לגבי עתיד הבגדים, נהנים מהמגע הישיר ומהתנסות ביצירת מרקמים שונים.

בוץ שלב ראשון –
מסננים את האדמה, תאמינו לי אף אחד לא רוצה להתפלש באדמה מלוכלכת עם חלקי חילזון או כל מני אוצרות שלא תורמים לאיכות הבוץ. כל ילד קיבל כף, דלי ומסננת וביצעו סינון ראשון, לאחר מכן שופכים למסננת גדולה בדלי הגדול והמשותף.
אדמה נקייה, נוגעים, חשים, מערבבים.
ואז שופכים מים, בהתחלה מעט, בהמשך יותר, נוצר מרקם, שונה מקבוצה לקבוצה.
יש המערבבים ישר עם הידיים, יש הנעזרים בכף.
זמן הכרות עם החומר, מנסים ליצור, מתפרק, מהדקים, מכינים קציצות בוץ.

הבאתי מסגרות, בונים עם הילדים לבני בוץ, (כמו עוגה מרובעת) צורת ריבוע. אנחנו עדיין בודקים את עמידות אדמת חמרה ביצירת בוץ. מוסיפים קש (אמור לחזק את היצירות).
שמים לייבוש.

פעילות ראשונה בה הצגתי את השלבים השונים והכלים מתבצעת בקבוצות קטנות
מסננים, מערבבים, מוסיפים, מתנסים, יוצרים.

בפעילות השנייה, הילדים מתחלפים לפי עניין, מתחילים, חלק עוברים לפעילות אחרת לאחר פרקי זמן שונים, חלק נשארים לאורך כל השעתיים, חלק שוטפים ידיים וחוזרים שוב.

ואני גאה בעצמי על אפשרות התנסות בממלכה הקטנה שלי.