ילדה שקופה

צלליות גננת וילדה

ילדה שקופה… 

 בגן הייתי ילדה שקופה, שקטה, ביישנית שלא רואים ולא רוצה שיראו… 

הפעם בה לא הייתי שקופה חרוטה בזכרוני כשהביאו לגן תיאטרון צלליות ענק. 
ממש התלהבתי, זה היה מדהים… כל הילדים יושבים בחושך וכל פעם מזמינים ילד או ילדה להיות מאחורי הסדין הלבן וליצור צלליות 
כשהגיע תורי לא התביישתי… השתתפתי ויצרתי עם עצמי מאחורי הסדין הגדול…
נהניתי
התרגשתי
וכמובן הרגשתי מרוצה מעצמי.
כשסיימתי חזרתי למקום.

ילדי הגן נהנו מהחוויה לראות מה ילדים אחרים יוצרים.

פתאום הגננת שואלת את כולם… "מי יצר משהו דומה בצלליות?"

כולם ענו – "אילנה"
כולם קראו בשמי
באותו הרגע לא הייתי שקופה, הבנתי שאני לא שקופה.

אצלי בגן אין ילדים שקופים.
בבוקר אני מקבלת את כל הילדים בכניסה לגן,
 חלקם מתביישים לקבל חיבוק ליד ההורים… עד המפגש כל הילדים בורכו באופן אישי על ידי בדרך שמתאימה להם.

הראתי לכל אחד ואחת שאני רואה אותם.

רציתי לשחזר את חוויית הילדות שלי וארגנתי תיאטרון צלליות, מקצועי באמצעותו:
– אנחנו לומדים ביחד כיצד לפעול…
בהתחלה בקבוצה, ובהמשך כל אחד עם עצמו.

– לומדים טכניקה (קרוב, לבד, פרופיל)

– יוצרים בעזרת מספר טכניקות פשוטות.

– כל ילד יוצר בעזרת הצל שלו… דמות ותנועה ומחבר אותם לסיפור… הסיפור האישי.

לקראת חנוכה אני מנצלת את תיאטרון הצלליות ככלי ללמידה על חושך, האור ומה ניתן ליצור משניהם.
 על עוצמות (בשפת הילדים: "הרבה חושך ואור קטן").

באמצעות התיאטרון אנחנו מתחברים לשירים הקלאסיים של החג ולסיפור החג ( וגם לסיפור שלהם).

אני מאושרת לראות את התלהבות הילדים בחוויה הזו… שקיפות של אילנה הילדה שבאותו יום בחרה להפסיק להיות שקופה.

גננת וילדים רצים ביער

שתפו: